ימי הביניים של היסטוריית הוילונות
היסטוריית הוילונות שייכת לתקופת ימי הביניים, שם היה בעבר קושי לייצר חלונות בגלל מחירם של חומרי הגלם והקושי בעיבוד זכוכית – את הזכוכית ייצרו בפיסות קטנות שחוברו יחדיו ברצועות עשויות עופרת, כמו באומנות הוויטרז'.
לרוב האנשים לא היו חלונות או שחלונותיהם היו אטומים ועשויים מעץ, לכן הווילונות כלבוש לחלונות עדיין לא היו בשימוש.
בהיסטוריית הוילונות, הכל היה במלאכת יד
בתקופת היסטוריית הוילונות, בדים ארוגים ותפורים בעבודת יד שימשו כקישוט לתקרה ולקירות או כמחיצות לחלוקת הבית למרחבים אישיים.
השתמשו בהם כדי לעטר את מיטות האפיריון וכדי להוסיף לפרטיותם של בני הבית.
בצרפת של סוף המאה ה-17, הצליחו ליצור משטח זכוכית גדול יותר וכך החלו לבנות ברחבי אירופה ובאנגליה בתים עם חלונות גדולים יותר.
בהיסטוריית הוילונות, הם היוו כפריט יקר ערך
בעבר, הבד שקישט את החלונות, עדין נוצר בעבודת יד והיה יקר מאוד.
אולם, תוך זמן קצר, העשירים וחלק נכבד ממעמד הביניים המתרחב, החלו להשתמש בוילונות לקישוט החלונות, בדומה מאוד לשימוש שאנו עושים בהם בימינו.
בספר "1700", מתארת הסופרת מורין וולטר, את הווילונות כיעד לגניבה וכשלל יקר ערך.
המהפכה התעשייתית של היסטוריית הוילונות
המהפכה התעשייתית אפשרה לייצר בדים זולים באריגה ממוכנת.
בזמן היסטוריית הוילונות החלו להופיע וילונות בד גם על חלונותיהם של הבתים העממיים.
גם פיתוחם של הצבעים הסינטטיים והמצאת מכבש ההדפסה הוזיל את ייצור הווילונות ואיפשר ייצור המוני של דגמים חדישים עם הדפסים מעודנים.
סוגי וילונות של פעם
בתקופה הויקטוריאנית בבריטניה בעבר הרחוק של המאה ה18, בעלי הממון ומעמד הביניים העדיפו לראות בביתם, וילונות לסלון מקושטים, כבדים, העשויים משכבות של בדים:
שכבה פנימית, שכבת בדי תחרה ובדים שקופים, שכבת אריגי קטיפה או בדי דמשק ושכבת אריגים כבדים, כמעין שטיחי קיר.
הסיבות לכך היו פונקציונליות
לשיקולים שלנו בבחירת ווילונות:
- הבידוד התרמי – וילונות בד כבדים תורמים לחימום הבתים הקרים, במיוחד בחורף.
- הפרטיות – בעלי הבתים העריכו מאוד את הפרטיות שלהם, יותר מאת הנוף הנשקף מחלונותיהם, כך שהעדיפו ליצור מחיצה בין העולם שבחוץ לביתם הנעים והחמים.
- וילונות כבדים הגנו על חפציהם היקרים של בעלי הבתים, מפני קרני השמש.
- וילונות כבדים התפורים משכבות של בד היוו סמל למעמד גבוה. כך בעלי הבתים יכול להראות כלפי חוץ את עשרם ואת טעמם האיכותי.
היסטוריית הוילונות בתקופה הויקטוריאנית
כמדובר על חדרי השינה שלהם, בני התקופה הויקטוריאנית, העדיפו וילונות לבנים, העשויים מבדי כותנה ומוסלין כדי לקבל עיצוב נקי ורענן.
לווילונות הכבדים והכהים שבסלון ולוילונות הקלילים הלבנים בחדרי השנה, הוסיפו מוטות לתלייתם ושילבו קישוטים ועיטורי סרטים וחבלים מצויצים.
הווילונות שהיו ארוכים מאוד לופפו בווים גדולים, עד שנפרשו על הרצפה.
כותרות הווילון היו עשויות מעץ או מטיח ונועדו להסתיר את המנגנון המכני. הן נצבעו בזהב, או כוסו בבדים כבדים.
גם כיום ניתן למצוא וילונות בסגנון ויקטוריאני המתאימים לעיצוב בסגנון עתיק.
